מקורות:

[1]    מעייני הישועה לרי"מ חרל"פ זצ"ל עמ' קצ"ו

[2]    אורות ארץ ישראל א'

[3]    עיין אורות התחיה ב'

[4]    בראשית י"ב א' ורש"י שם

[5]    סנהדרין צ"ח ע"א

[6]    עיין בדברי השואל בשו"ת הרשב"ש סימן ג'.

[7]    'דע שנפש האדם אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות…' הנפש איננה רק צירוף של פרטי הכוחות הנפשיים, אלא עצם חי מופשט שעומד בבסיס הקיום הנפשי-מציאותי שלנו, ומניע אותו. ובהמשך מפרט הרמב"ם את חמשת הכוחות ואחד מהם השכל.

[8]    אומה תמיד מאופיינת בכך שיש יסוד מסוים שגרם לאוסף הפרטים להתאגד לציבור, ובישראל באופן מיוחד הכלל הינו מושג קודם לפרטים, 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' 'אשר בחר בנו מכל העמים', מציאות רוחנית מופשטת שאינה תלויה בפרטים אלא להיפך כל קיומם ממנה, מעין דברי הרמב"ם לגבי נפש האדם. ועיין שיחות הרצי"ה פרשת שמות.

[9]    עיין אורות, אורות התחיה נ'

[10]  כתפילתם של ישראל בכל הדורות 'ובנה ירושלים' וכדומה. ובאופן פשוט הצפיה נסובה סביב הפעולה האלוקית שתשיב את ישראל לארצם, 'התערותא דלעילא'.

[11]  מלשון 'רחם' המאפשרת גדילה של המציאות באופן טבעי.

[12]  'כל חפץ החיים כל תשוקת חיי הכלל והפרט, כל תקוה של גאולה, רק ממקור מעין חיים זה הם נובעים, כדי לחיות את החיים הישראליים במלואם בלא סתירה ובלא הגבלה כלל' אורות ארץ ישראל ח'.

[13]  תהלים קי"ט, י"ט.

[14]  עיין אורות ארץ ישראל ח' והתחיה א' ומ”ד. והתביעה הפנימית הזאת שמניעה את הסערות, דוחפת להופעה שלימה עד כדי חשיפת מציאות ההתיישבות וההחזקה בארץ חיינו כמצות ה' עלינו, כדברי הרמב"ן בהוספות לסהמ"צ ודברי החת"ס בחידושיו למסכת סוכה שחרישה וזריעה בארץ ישראל הרי הם כהנחת תפילין. ועיין שיחות הרצי"ה פרשת בא סדרה ב'.

[15]  'עתה בא הקץ, הננו קרואים בתחיתנו הלאומית לתבע את עלבון האדם כלו, עלבון הנשמה האלוקית, שבידינו הופקדה לרוממה ולשגבה, נשמת אלוקים חיים, הצריכה להתפשט על כל העולם כלו,  להאירו ולהחיותו…' אורות, קריאה גדולה, עמ' ק"א.

[16]  ועיין אורות הקודש ח"ב עמ' תכ"ג ' אוירא דארץ ישראל הוא המחכים, הנותן הארה בנשמה להשכיל את היסוד של העולם המאוחד. בארץ ישראל יונקים מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים, שהיא ביסודה ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד…'.

[17]  לא במובן הימים אלא היקף  החיים הנתבע.

[18]  היסוד להכרת התביעה בתוככי האדם, זיהוי עצמו כבן לאומה הישראלית, ומתוך כך הבחירה להיות מבוניה, ושב ומתברר ביתר שאת היותו מבניה. 'וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוניך' ברכות ס"ד

[19]  עיין בדברי הרב זצ"ל בעולת ראיה לגבי 'שני כתובים המכחישים זא"ז' עמ' קפ"ד ובדברי המהר"ל בנתיב התורה פרק ו' לגבי הלימוד בחברותא.