מעמד הר סיני – ללמוד יראה
ראש הישיבה – הרב יעקב ידיד
כשחוזרת התורה ומביאה בספר דברים את סיפור מתן תורה, היא מצווה אותנו ציווי מיוחד: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקך בחורב". אנחנו מצווים לזכור את מעמד הר סיני לדורות, בסיני הובע הייעוד העולמי המופיע דרך ישראל, מכאן ואילך ישראל מעצבים את דמותם ומהותם. אולם הרמב"ן (שם) מוסיף למצווה זו נופך נוסף: "אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצוות לא תעשה, הזהיר בה מאד… שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך, הקולות והלפידים, את כבודו ואת גודלו, ודבריו אשר שמעת מתוך האש…". דבריו של הרמב"ן מחודשים מאד: לכאורה אומר הרמב"ן כי המצווה לזכור את מעמד הר סיני הוא לא רק לזכור את עשרת הדיברות, אלא גם לזכור את המעמד, כלומר את הקולות והלפידים העשן וקול השופר. ומתחדדת השאלה: האם הזיכרון מהמעמד ההוא צריך לכלול את הקולות והלפידים? האם הזיכרון לא אמור להיות קשור בתוכן הדברים? ומהי משמעות הקולות והחרדות שם?
כדי לענות לשאלות הללו צריך לעיין בפסוקי ספר דברים הקודמים לתיאור מתן תורה, התורה שם מפרטת את כוונת המעמד: "…אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה". העיסוק בחינוך, ברוב המקומות עסוק היום בעיקר בהקניית ידע, בצבירת מדע, ביכולת להשכיל ולהחכים. כשבא הקב"ה לתת תורה לישראל הוא הקדים את המעמד המיוחד והנורא הזה לומר משהו אחר לגמרי. החכמה האמיתית אינה זו המצועצעת בהברקות מחכימות, לא רק רמת ידע ומשכל הם המייחדות את החכם אלא דווקא ובעיקר זו היוצרת את הפנמתה של החכמה באישיותו. רבים האנשים המסיימים תואר כזה או אחר בכל מרחבי התחומים האפשריים, אולם מעטים מאד הם אלה שהידע שלהם מחלחל אל אישיותם ומעצב אותם כבעלי מידות, כאנשים ערכיים ואידאליסטיים, אנשים התורמים לקהילה ולחברה. המושג: "יראת שמים" – כוונתו היא ההפנמה של המושג האלוקי בחיי האדם ובאישיותו, לא עוד חכם היודע ספר, אלא אדם חי שאמונתו ספוגה במהותו, והוא לא רק יודע אותה אלא גם חי אותה ובה. מעמד של שמחה עם נבל ויין, היה אמנם עושה טקס רב רושם, אבל רק עוצמה גדולה של הופעת דבר ה' , משאיר רושם בנפשות באופן שיופנם המהלך, ויהיה לחלק ממבנה הנפש הישראלית. החרדה שהרגישו ישראל במעמד הר סיני הוציאה אותם מכל סדר מחשבות שגרתי העוסק בחייהם ובצרכיהם, והרימה אותם באחת אל המחשבה האלוקית, גודלה וכבודה.
בהגדה של פסח אנו אומרים: אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". כלומר, גם אם לא היינו זוכים לקבל תורה עצם מעמד הר סיני מספיק לנו כדי להודות עליו לפני ה'. ורבים שואלים: אם היינו עומדים לפני הר סיני ולא מקבלים תורה, מה היתה משמעות עמידתנו כך? אך עכשיו מובן, העמידה מול הקולות והברקים הופעת כבוד ה' על האומה היא דיינו. עצם המעמד, כבודו וקולו, הם משמעותיים דים, לבנות אומה שלמה לדורותיה.